פסק-דין בתיק ע"א 2002/08

1.         ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' ברקלי) מיום 29.10.07, על פיה חויבו המערערים לשלם למשיבים סך  117,500 ש"ח בצירוף הוצאות משפט.

2.         ביום 10.4.07 הגיש המערער מס' 1 (להלן - המערער) נגד המשיב מס' 1 (להלן- המשיב) תביעה לצו מניעה קבוע האוסר על המשיב לבצע כל עבודות בנייה בקיר הנכס שברחוב אלקירמי 1, בית אבן בן 600 שנה המצוי ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים (להלן -הנכס), ובמיוחד להימנע מפריצת דלת בקיר הנכס. על פי הנטען בכתב התביעה, המערער הינו בעל זכויות בדירת מגורים המהווה חלק מן הנכס, כאחד מיורשיו של הבעלים הרשום של הנכס, המנוח עודה קוסטירו ז"ל, ואילו בהחזקת המשיב מחסן בקומת הקרקע של הנכס. עוד נטען כי המשיב ניסה לפתוח דלת בקיר אותו המחסן, שהינו קיר היסוד של בית המערער והבסיס לביתו.  המערער טען כי פתיחת הדלת בקיר ביתו, אשר נעשתה ללא הסכמתו, הינה משום הסגת גבול במקרקעיו ויש בה כדי לסכן את יציבות ביתו ואת חיי המתגוררים בו.

יוסף כי תביעה דומה וקודמת ביחס לאותו הנכס שהוגשה ע"י עאיד כאסתירו, דודו של המערער (להלן- עאיד), נדחתה זמן קצר קודם לכן, לאחר שפסק דין של בית משפט השלום אשר קיבל את התביעה נהפך בערעור, ובקשת רשות ערעור שהוגשה ע"י עאיד לבית משפט העליון נדחתה. לטענת המערער בכתב תביעתו לא היה צד להליכים אלה ומעולם לא הסמיך את דודו לייצגו.

3.         עוד קודם להגשת התביעה, ביום 26.3.07, עתר המערער למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לפתוח פתח בקיר הנכס מאותם הטעמים. בהחלטתו מאותו מועד נעתר בית המשפט לבקשה, בכפוף להפקדת עירבון בסך 7,500 ש"ח ולהמצאת ערבות צד ג'. לאחר דיון שנערך במעמד הצדדים ביטל בית המשפט, בהחלטתו מיום 14.5.07, את צו המניעה הזמני לאחר שקבע כי הגשת התביעה ע"י המערער היא בגדר "מקצה שיפורים" של ההליכים שנוהלו ע"י עאיד, אשר טען בשעתו כי הוא בעל הזכויות היחיד, הליכים אשר היו ידועים למערער. עוד נקבע כי לא הוכח כי יש בפריצת דלת בקיר הנכס כדי לערער את יסודותיו של הנכס או כדי לסכן את המתגוררים בו.

4.         ביום 17.7.07 הגישו המשיבים בקשה לחיובם של המערער ושל הערב, המערער מס' 2, בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם בשל צו המניעה הזמני שניתן, בסך 125,000 ש"ח בתוספת מע"מ. עוד נתבקש בית המשפט להורות על חילוט העירבון אשר הופקד ע"י המערער כתנאי לסעד הזמני שניתן (בש"א 5651/07).

יצוין כי על פי הוראת בית המשפט, בהחלטתו מיום 1.4.07, נוסחו הערובות שהומצאו כתנאי לסעד הזמני, הן ההתחייבות העצמית והן ערבות הצד השלישי, באופן שיהיה בהן כדי לפצות "כל גורם העלול להיפגע" מצו המניעה הזמני. הוראה זו באה בעקבות בקשת המשיב אשר טען כי איננו בעל זכויות בנכס או במחסן, וכי הוא פועל כמנהלה של המשיבה מס' 2, אשר היא בעלת זכויות השכירות במחסן על פי הסכם עם בעל הזכויות בו, הקדש ציפורה והרב מאיר מייזל.

5.         ביום 7.8.07, ועוד קודם שנדונה הבקשה לפיצויים, הגיש המערער לבית המשפט הודעה על החלפת ייצוגו ומינויו של עו"ד אסחאק חג'אזי כבא כוחו, ובקשה למחוק את תביעתו. בבקשתו טען כי בעת שפעל לקבלת מסמכי הירושה מיתר יורשי המנוח, הסבו היורשים את תשומת ליבו לכך כי כל היורשים הסתלקו מן העיזבון לטובת עאיד. בהעדר זכויות בנכס, ביקש למחוק את תביעתו.

לאחר קבלת תגובת המשיב, הורה בית המשפט על דחיית התביעה תוך חיוב המערער בהוצאותיה.

6.         ביום 25.9.07 פנה המשיב לבית המשפט בבקשה לקבוע סדרי דיון או ליתן החלטה בבקשתו לפסיקת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בשל צו המניעה שבוטל. בבקשה צוין כי הבקשה הומצאה לב"כ המערער וכי המועד להגשת תגובתו חלף. לבקשה צורף אישור מסירה המורה כי הבקשה הומצאה לעו"ד חג'אזי. בהחלטתו מיום 15.10.07 קבע בית המשפט כי הבקשה תישמע ביום 29.10.07. עוד הוסיף: "אני מפנה את תשומת לב המשיב (התובע) שלא הגיב לבקשה למרות שלכאורה נמסרה לו כמופיע באישור המסירה". עד למועד הדיון לא הוגשה תגובה לבקשה.

7.         במועד הדיון, 29.10.07, התייצב ב"כ המערער דאז, עו"ד חג'אזי, וביקש מבית המשפט לדחות את הדיון למועד אחר מן הטעם "שלא הספקתי להכין את התגובה שלי לתצהיר המבקש. קיבלתי את הייצוג מעו"ד אחר". לאחר שמיעת עמדת המשיב, אשר התנגד לבקשה, הורה בית המשפט כדלהלן:

"הבקשה הוגשה ביום 17.7.07 ונמסרה על פי אישורי המסירה סמוך להגשתה. לא שוכנעתי שישנה סיבה עניינית לכך שלא נמסרה תגובה ואין מקום להעמידני בפני עובדה מוגמרת בפתח ישיבה שנקבעה לשמיעת הבקשה.

הבקשה תישמע כמתוכנן."

לאחר מתן החלטת בית המשפט הודיע ב"כ המערער: "בנסיבות אלה אני לא מוכן לחקור היום". בתגובה הורה בית המשפט בהחלטתו כדלהלן:

"משלא חקר הנתבע ולא הופרך תצהירו של התובע, אני מקבל את הבקשה ומחייב את המשיב לשלם את הסכום הנזכר בס' 12 לתצהירו של המבקש, קרי, 117,500 ש"ח בתוספת הוצאות בקשה זו בסך 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל."

יצוין כי הבקשה לפסיקת פיצויים הוגשה ע"י שני המשיבים נגד שני המערערים, אולם בהחלטתו הנ"ל נקט בית המשפט לשון יחידים (מבקש-משיב). בהמשך הורה בית המשפט על חילוט העירבון.

המערער משיג על החלטת בית המשפט לחייבו במלוא סכום הפיצויים שנתבעו בבקשה.

8.         בתחילה הוגש ההליך ע"י המערערים כבקשת רשות ערעור. בהחלטת בית המשפט (כב' השופט מ' סובל) מיום 9.12.07 נדרשו המשיבים להתייחס לאפשרות שהבקשה תידון כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת בין היתר בשל כך ש"החלטת בית המשפט עשויה להיות ניתנת לערעור בזכות". בסיפא להחלטתו הורה: "עוד יציינו המשיבים בתשובה האם וממתי קיים רישיון עסק להפעלת אולם האירועים, ואם הרישיון לא קיים - מדוע".

המשיבים טענו בתגובתם כי הדרך הנכונה לתקיפת החלטת בית המשפט היא ע"י הגשת ערעור בזכות, והוסיפו וטענו כי דין הבקשה להימחק על הסף. לא ניתנה התייחסות מפורשת לסיפא להחלטת בית המשפט.

בהחלטתו מיום 26.12.07 הורה כב' השופט סובל על הסבת הבקשה לערעור אזרחי, והעברתו למותב תלתא.